עבודה במכירת ציורי שמן בטורונטו

איך שהשתחררתי מהצבא החלטתי שבא לי עבודה בחו"ל, כי זאת הדרך הכי טובה לחסוך כסף לטיול הגדול. התחלתי לשאול כל מיני חברים של האחים הגדולים שלי ולהתייעץ איתם במה כדאי לעבוד ואיפה. האמת הייתה שרק השתחררתי, ולא היה לי שום סיכוי בעולם להצליח להוציא ויזה לארצות הברית, אז דיברו איתי בעיקר על עבודה בקנדה, אמרו לי שהעבודה בטורונטו בתחום הציורים ממש ממש רווחית כי האנשים שחיים בטורונטו הם אנשים עשירים שמעריכים אומנות. אף פעם לא חשבתי שתחום המכירות הוא התחום בשבילי ובגלל זה המחשבה עצמה על עבודה אינטנסיבית במכירות הייתה לי מאוד מוזרה וקשה, הבנתי שאני לא אצליח לעמוד בעבודה של 12 שעות ביום על הרגליים סגורה בתוך קניון ולכן גם ידעתי שהעבודה בעגלות לא בשבילי, אז הלכתי, בדקתי קצת על הציורי שמן, דיברתי עם כל מיני חברות שהציעו עבודה בקנדה ובסוף, אחרי שלושה שבועות של התלבטות קשה ביני לבין עצמי החלטתי שאני הולכת על זה!

עבודה בקנדה – נחיתה לא כל כך רכה

כשנחתתי בשדה התעופה בטורונטו מוכנה להתחיל את תקופת העבודה בקנדה, אסף אותי המנהל שלי לתקופה הקרובה, בחור צעיר יחסית ומאוד מצחיק. הוא דאג לבדר אותי לאורך כל הנסיעה למגורים של החברה. העבודה בטורונטו נראתה לי מושכת יותר בכל דקה שביליתי בעיר, זה התחיל מהמראות של העיר והמשיך באופי האנשים שהיו אדיבים בצורה לא רגילה ובאמת שמחו לנהל שיחת חולין פשוטה. בערב הראשון שלי בטורונטו נתנו לי לנוח, לא הכריחו אותי להתחיל ללמוד על הציורים עדיין או להתחיל להבין מה מהות העבודה בדיוק, אבל ידעתי שזה עומד להגיע בקרוב ורק חיכיתי לרגע שזה יקרה, כי לא היה לי מושג למה לצפות. בבוקר, שניים מהחבר'ה שעבדו לקחו יום חופש, שניהם היו מאוד מנוסים והתפקיד שלהם היה להדריך אותי ולעבור איתי על כל מגוון הציורים שיש, להסביר לי קצת על סגנונות ציור (מופשט, מודרני ועוד כל מיני מילים שהומצאו בדיוק בשבילנו), הם סיכמו לי בקצרה על כל ציור, מה הסגנון שלו, מה הוא אמור להביע וכו' והרגשתי כאילו אני לוקחת קורס אומנות מזורז באוניברסיטה. העבודה בטורונטו קצת הלחיצה אותי ברגע שהתחלתי להבין מה אני אמורה לעשות, הרעיון של לעבור מבית לבית עם תיקיה של ציורים עלי ולנסות למכור אותם לאנשים בזמן שאני מפריעה לסדר היום שלהם היה רעיון די קשה לעיכול.

עבודה בקנדה – החודש הראשון

החודש הראשון של העבודה בקנדה היה החודש הכי קשה בעבורי, הרגשתי לא רק את המרחק העצום מהבית ומהמשפחה והחברים אלא גם את הלבד של העבודה עצמה, שזה רק אני בשביל עצמי, בסה"כ הייתי ג'ובניקית בקרייה לא ידעתי מה זה עכשיו לעבוד קשה יותר מדי ונשברתי כל יום מחדש. בארבעת הימים הראשונים לא הצלחתי למכור כלום, ביום החמישי, הגעתי לבית של זוג צעיר, הם בדיוק עברו אל הבית והקירות היו חלקים מתמונות וציורים, הבנתי שיש לי פה פוטנציאל למשהו טוב! השתמשתי בחיוך הישראלי ובקסם והם הזמינו אותי להיכנס כדי שיוכלו לצפות בציורים שלי, הם קנו ממני שני ציורים קטנים במחיר די נמוך, אבל זה לא היה העיקרון. מה שקרה זה שנפתחו לי הצ'אקרות, הבנתי איך למכור את הציורים האלה סוף סוף, פתאום כל העניין של עבודה במכירת ציורי שמן בטורונטו היה נראה לי הרבה יותר מבטיח וממש נהניתי מזה, ככל שעבר עוד ועוד יום התחלתי למכור ציורים בקצב מפחיד, ואחרי בערך שלושה שבועות התייצבתי על מכירה של בין 2-5 ציורים גדולים ביום, ועוד 4-8 ציורים קטנים ביום, הרגשתי מעולה וגם התחלתי להרוויח לא רע בכלל.

עבודה בקנדה – מתחילים לבלות

בערך אחרי חודש-חודשיים התחלתי באמת להנות מהמקום שבו אני נמצאת, התחלתי להרוויח טוב, ויכלתי לבזבז כמו שאני אוהבת ועדיין להשאיר בצד מספיק כסף לטיול. הייתי יוצאת עם החבר'ה מהחברה למסיבות בערך פעמיים בשבוע, היינו יושבים בפאבים באופן קבוע, יוצאים לטיולים, פשוט עושים מה שאנחנו רוצים כל הזמן חוץ מבערך 6 שעות ביום שבהן היינו כפופים למנהלי החברה. אבל הייתה פשוט הרגשה של חופש, חבל על הזמן. כולנו היינו חברים מאוד טובים ומאוד קרובים וזה היה ממש נעים לחיות ככה עם כולם. ממש נהניתי מהקטע של המחייה המשותפת עם כולם. שמעתי הרבה סיפורים על אנשים שטסו ומצאו עבודה בקנדה או בכל מקום אחר ונפלו חזק בחברה שלא הייתה משלמת להם, ולא היו אנשים טובים פשוט וממש שמחתי שאצלי בחברה זה לא היה ככה, העבודה בטורונטו הייתה פשוט מושלמת בשבילי!!!!!!!!

עבודה בקנדה – המלצה חמה

אני יודעת שזה באמת עניין של בנאדם, אופי וטיפוס הנושא הזה של עבודות לישראלים בקנדה ובשאר העולם, אבל אני יכולה להגיד בכנות שכל בנאדם שקצת מאמין בעצמו, מאוד רוצה להרוויח כסף, וממש רוצה לעשות חיים, באמת יכול להנות מהעבודה. העבודה בטורונטו לא סתם עזרה לי להרוויח כסף לטיול הכי טוב בעולם, אלא גם הרבה מעבר לזה. הדבר הכי חשוב שלמדתי היה להתמודד עם המילה 'לא'. באמת שלפני שנסעתי לעבוד בטורונטו הייתי הבנאדם הכי מפונק בעולם ועם כל 'לא' שקיבלתי פשוט למדתי איך לפנות לאנשים בצורה שבה גם אם הם לא רוצים או צריכים את מה שאני מציעה הם יקבלו את מה שאני מציעה לפי הדרך שבה אני מציעה. חוץ מהקטע של באמת להתפתח וללמוד לקרוא אנשים ולדבר איתם, רכשתי חברים לכל החיים, גם עכשיו שנתיים אחרי שסיימתי לעבוד, אנחנו עדיין נפגשים כולם פעם בשבוע-שבועיים לבירה לזכר ימים עברו! והכי חשוב, הסיבה הכי חשובה לזה שעבודה בקנדה זה ה-דבר: כסף!

Comments are closed.